<h1>אהל מועד שער הטריפות דרך א'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
וקבלה היא ביד חכמים שטרפה אינה חיה יותר מיב"ח ואע"פ שיש דברים אחרים שימיתו הבהמה כחתיכת כוליא ונקיבת גיד הנשה אינה נטרפת בכך מפני שאם נתנו סימנין על המכה הרי זו חיה וכל ספק בטרפות שמשהין אותן אם נתקיימה יב"ח משנולד הספק או שנתעברה פי' שקבלה עליה זכר וילדה בידוע שאינה טריפה ואין חוששין לה כלל וכן ספק טרפה יתבאר בנ"ג מדרך זה, ודאי טרפה אין להכשירה מטעם טריפה שהעידו עליה שחיה יב"ח דטרפיות ידועות בלא שום תנאי נאסרו וכל המעיד עליה שחיתה יב"ח וירצה להתירה אנו אומרים לו שמא שגית או שכחת או שמא נתחלפה לך זו באחרת שא"א להעיד שתהא בהמה זו (בעיניו) [בעיניה] כל יב"ח.
<h2>דף כח:</h2>
ת"ר שאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם אחר ויטהר וי"מ משום כבוד הראשון ואם טיהר או התיר טהור ומותר ור"א אומר דחכם שטימא אין חבירו רשאי להתיר ואם עבר והתיר או אסר לא עשה כלום ואפי' הוא גדול מן הראשון והודו האחרונים לזה בד"א בטועה בשיקול הדעת אבל טועה בדבר משנה מחזירין אותו כדאי' בפר' א' דיני ממונות [סנהדרין ל"ג ע"א] ובחיוב ובזכות חבירו המומחה ממנו חוזר ומזכה, חלקו שנים בבת אחת אם א' מהן גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם בשוין בשל סופרים הלך אחר המקל ובשל תורה הלך אחר המחמיר ובשם רבינו יצחק דכל היכא דאמרי' הכי דינינן ליה דבשל תורה הלך אחר המחמיר כדין שני חכמים שקולין החולקין וזהו מלשון הרא"ש בחידושיו ובראשון של יבמות, [י"ד ע"א] שתי בתי דינין אפי' בעיר אחת אם הם שוים אלו עושין כדבריהם, ואלו עושין כדבריהם, היו ב"ד אחת והן שוין עושין כולן לחומרא משום לא תתגודדו ודרשי' בפ"ק של מס' יבמות לא תעשו אגודות אגודות היו חולקין הרוב עם המיעוט בזמן שהמיעוט מחמיר אין מורין לאחרים כדבריהם אפי' לחומרא אבל לעצמן נוהגין אסור כדבריהן מאחר שעומדין בשמועתן אבל נוהגין כן בצנעא היו המיעוט מחודדין יותר כשוין והם עצמם אלו עושין כדבריהן ואלו עושין כדבריהם אבל אחרים דמספקא להו נקטי לחומרא בספקא דאורייתא ומיהו כי אזלינן בתר רוב המחמיר אפי' בשוין דוקא ברבותא בפלוגתיהו אבל בההיא חתי' גופה דפליגי עלה ואיתא קמן הרוצה לעשות כדברי אלו עושה והרוצה לעשות כדברי אלו עושה והיינו דאמרי בע"ז [מ' ע"א] נפקי שיפורי דמר ושרו ונפקי שיפורי דמר ואסרו שמעולם לא חל איסור על חתי' זו ע"כ.
